ב "עוד מעט שבת" מנתבת ליאת רגב את לבבות מאזיניה ברשת ב' בכל יום ששי בצהריים לפרוזדור הנועם המקדים את ערב שבת בתוכנית הרדיו שלה.
ביום ששי האחרון ארזתי סלט הרינג בליצ'י וסלט חסה ברוטב קארי וריבת משמש ויצאתי עם גבורות ספרי "געגועים לפלייסמט" להפגיש את עולם השמע עם עולם הטעם ועם נפתולי נפשן של שרון ועמליה, גבורות הסיפורים המשויכות למתכונים הללו, ולבחון איך תעבור חוויה חושית של אסתטיקה וטעם דרך גלי האתר..
לא ידעתי למה לצפות, והתוצאה הייתה מפתיעה ומהנה. ליאת מראיינת נעימה, קולחת, שנונה ובעלת חוש הומור. כשהזמנתי אותה לטעום את סלט ההרינג בליצ'י, היא בטאה את הפתעתה מהמזיגה המאוד לא צפויה ולא אורתודוקסית בין שני המרכיבים הללו, בדיוק האפקט שהגבורה שלי רצתה להשיג. הסברתי שזו היתה דרכה של שרון, גבורת הסיפור "מתוק בדבש" ללמד לקח את דודותיה המנדנדות לה בכל ערב ראש השנה ופסח על רווקותה המאוחרת, לערער את העולם הנורמטיבי שלהן, ובדרך זו לקבוע סולם חדש לערכה במשפחה, שלא ייגזר ממצבה המשפחתי אלא מהמטען רחב היריעה, המתעלה על הפרובינציאליות המקיפה אותה.
כך, בשידור חי, בשיחה קולחת ונעימה, ודרך החייך, הפחתי חיים ברעיון המרכזי של הספר " געגועים לפלייסמט" והוא שימוש באוכל כמטפורה למצב נפשי של הגבורות.
מי אמר שחושים הם חד מימדים?!