געגועים  לפלייסמט 

22 סיפורים קצרים מתארים נשים ברגעים מכוננים בחייהן או משקפים תהליכים נפשיים שהגבורות עוברות, כאשר  האוכל משמש בהם כעדשה שדרכה מתבוננים בהן ובקורה להן. בסיפורים עולים אצל הגבורות  זיכרונות ורגשות עזים הקשורים לאוכל. כמיהה לניחוחו של חיבוק, געגוע לשורשים, לטעמים המנחמים של בית אמא, לחיקם של אהובים שאינם, תשוקה לחיים אחרים.

המשולש אוכל – לב – געגוע נצבע בצבעי המנות, התבלינים, הסערות וההשלמות, כמצלמה הממקדת את העדשה בפריט אחד. מתוך ההדגש הזה נוצרת תמונת עולם של הגבורות ודרכה נפתח צוהר לנפתולי נפשן או לרגעים מכוננים בחייהן, כשהן מחפשות סנכרון טוב יותר בין מגירות הלב שלהן וחייהן החיצוניים.

בכוחם של תבלינים הנעים לקצב שיר הלב, תקווה המגולמת בשניצל וצ'יפס, אצילות הלובשת כסות של פלאפל, סלט המטעין את קו המרוץ, ליצ'י השובר מוסכמות, סלמון המאחד משפחה ותפנית בקריירה המתרחשת בזכות שמאלץ, בוראים בגיבורות הסיפורים תובנות עוצמתיות – איזה שינוי לעשות, מה לפרק ומה להרכיב, מה חשוב ומה טפל.